יום שני, 28 בפברואר 2011

אוסקר 2011 – השטן וטום הופר

בא לי לרדוף את חלומותיו של טום הופר. אז בסדר ש"נאום המלך" לקח מ"התחלה" את פרס התסריט, ובסדר שקולין פירת', על אף שזה היה צפוי, לקח את פרס השחקן. אבל איך, תגידו, איך, טום הופר זכה בפרס הבמאי?!
את האוסקר באתי לסקר בצורה חביבה למדי הנכתבת בצורה של יומן מסע. הגעתי עם ציפייה לכמה אכזבות, אבל גם עם הרבה תקווה ש"הרשת החברתית" יזכה. אבל לא. לא יהיה יומן ומסע ולא תהיה תקווה – כי "נאום המלך" השתלט על האוסקרים. האקדמיה שברה רצף של 6 בחירות בסרטים-לא-תקופתיים-ו/או-משעממים ונתנה את האוסקר לסרט התקופתי שלפי כל עדות ששמעתי היה "סבבה" ולא יותר.
"נאום המלך" זכה בפרסי הסרט, הבמאי, השחקן והתסריט המקורי. אם אני לא טועה, זו השנה היחידה שבה הסרט עם הכי הרבה זכיות זכה בפחות מחמש פרסים. אבל Hell, לפחות "אינספשן" זכה במספר זהה של פרסים – צילום, סאונד, עריכת סאונד ואפקטים.
אחריהם נמצא הפייבוריט שלי – "הרשת החברתית" שזכה בשלושה פרסים, על תסריט מעובד (מוצדק!), פסקול (מוצדק וחצי!) ועריכה. אחריהם ישנם שלושה סרטים עם שני פרסים כל אחד – "פייטר" עם פרסי שחקנית המשנה למליסה לאו ושחקן המשנה לכריסטיאן בייל, "צעצוע של סיפור 3" עם פרסי סרט האנימציה והשיר המקורי ו"אליס בארץ הפלאות" עם פרסי עיצוב אומנותי ועיצוב תלבושות. נוסיף אליהם את נטלי פורטמן שזכתה על "ברבור שחור" וזה הכל. הפרסים התחלקו רק בין שישה סרטים ("אליס" לא נחשב, כי הוא לא היה מועמד לפרס הסרט), בעוד שבשנים רגילות הם מתחלקים בין 8-7 סרטים. אכזבה.
לגבי הטקס עצמו, ג'יימס פרנקו ואן הת'וואי היו יחסית מצחיקים והם החליפו תלבושות כל 6 דקות. תוסיפו לזה הופעת אורח של בילי קריסטל המלך ותקבלו טקס מעניין וחדשני (אני רציני).
באמת שרציתי לכתוב משהו יותר שמח ומעניין לעיניים. באמת שהייתי רוצה שהתקוות שלי ושל עוד הרבה אנשים יתגשמו. אבל לא, האקדמיה אוהבת להרוס.  אני זוכר ב-2002, כש"ממנטו" של כריסטופר נולאן לא קיבל מועמדויות לאוסקר היו טענות שהאקדמיה פשוט לא רוצה לתת לבמאים חדשים (אז הסיכוי שאולפן כלשהו ייתן לבמאי כזה חדש וחדשני לביים סרט בפרנצ'ייז כמו "באטמן" היו כמעט אפסיים). אז כנראה שהשנה הם תיקנו את הטענה – אבל באיחור של עשר שנים, ונתנו אותו לבמאי שאפילו לפני זה לא היה לו סגנון מיוחד  והשאלה שנשאלת אחרי שמזכירים את שמו היא "מי?". אז אני אגיד לכם מי זה טום הופר. טום הופר הוא התגלמות המושג "סרט אוסקרי". הוא לא חשב על סרט מסוגנן וחדשני, והחליט ללכת על בטוח ולעשות סרט תקופתי כדי לזכות באוסקר.
הסיקור היה יכול להיות נחמד, אבל פשוט לא יכולתי לכתוב משהו טוב כשאני כל-כך כועס. זה מעורר תהיות לגבי השנה באה – תוכלו לראות שבכתבת "תחזיות לאוסקר 2012" שאפרסם בימים הקרובים כמעט כל הסרטים הם סרטים תקופתיים. האם אנחנו חוזרים אל אמצע שנות ה-90, התקופה החשוכה ביותר בתולדות האוסקר? רק הזמן ידע לגלות.

יום שבת, 26 בפברואר 2011

פארגו – 15 שנה אחרי

ב-8 במרץ  השנה העולם יחגוג 15 שנה ליציאת הסרט המהולל "פארגו" של האחים כהן. מעולם לא שמעתי כל כך הרבה מחמאות לסרט אחד, כולל האמירה של רוג'ר איברט "סרטים כמו 'פארגו' הם הסיבה שאני אוהב ללכת לקולנוע", כך שלא היה סרט עבר שלא רציתי לראות יותר ממנו. בגלל יכולת הקריאה המהירה שלי קראתי בטעות את הסוף של הסרט בויקיפדיה, אבל זה לא הפריע לי. אז יבשתי עם חבר לראות את הסרט במחשב, עם ציפיות לסאגת פשע מופתית רבת רבדים, אכזרית, מצחיקה ומסוגננת.
ובמילה אחת: אכזבה... טובה.
"פארגו" הוא לא סרט גרוע. הוא רחוק מלהיות כזה באלפי רמות, אבל את זה הבנתי רק אחרי שראיתי אותו. הבעיה הייתה שהגעתי עם היי הופס. ממש היי.
העלילה מספרת את סיפורו של ג'רי לונדיגאארד (וויליאם ה' מייסי) סוחר מכוניות כושל שלכאורה הסתדר בחיים כשהתחתן עם אישה ממשפחה עשירה – אלא שלחמיו (הארב פרסנל) אכפת רק מביתו ומנכדו, כך שג'רי נשאר בלי כסף ונאלץ להתפרנס כמוכר מכוניות קשה יום. אך יום אחד עולה לו תכנית לראש – הוא מגייס שני פושעים קטנים (פיטר סטורמייר וסטיב בושמי) כדי שיחטפו את אשתו ויגרמו לאביה – חמיו של ג'רי – לשלם תמורתה כופר, ממנו חצי ילך לפושעים וחצי לג'רי המאושר. החטיפה מתבצעת, אך משתבשת כשהפושעים נאלצים לרצוח מספר עדים, ולאחר שהעניין מתחיל להיחקר ע"י מפקדת משטרה הרה (פרנסיס מקדורמנד המלכה) העניינים רק מתחילים להסתבך...

הפסקה הקודמת עוסקת בעלילה, דמויות ושחקנים ובזה הסרט בדיוק מצטיין – העלילה היא ההתגלמות של המושג "תסריט מקורי", כשהיא מביאה לנו סיפור לא שגרתי עם דמויות מצוינות ואמירות פסיכולוגיות על תאבת-הבצע שהייתה ותמיד תהיה אצל המין האנושי. המשחק כמובן מצוין – פרנסיס מקדורמנד היא סופר קולית ונראה שמתחת לחיוכה המקסים היא תמיד מסתירה את מה שהיא באמת חושבת, סטיב בושמי ופיטר סטורמייר מגלמים הפכים מוחלטים באופן מקסים, ומייסי הוא הדובדבן שבקצפת עם דמותו המיוסרת שאין לה מושג מה לעשות.
אבל עכשיו לבעיות של "פארגו", ויש הרבה כאלה – קודם כל, אולי זה רק בגלל שהאתר ממנו הורדנו את הסרט חותך חלקים מסיבות לא ברורות, אבל הסרט פאקינג קצר - אני לא בטוח אם שעה ו-26 דקות נחשבות לסרט באורך מלא. הדבר הזה מוביל אותי לבעיה השנייה – פרנסיס מקדורמנד מופיעה ממש מעט. זאת אומרת, ממש מעט. עכשיו, כשאני חושב על זה הזכייה שלה באוסקר  לשחקנית הראשית היא ממש מטעה. היא הייתה חייבת לזכות בפרס לשחקנית המשנה, כי היא בקושי מופיע פה. והבעיה הכי גדולה – איפה הסגנון הכהני פה? לפני פארגו ראיתי רק 2 סרטים שלהם: "ביג לבובסקי" ו"ארץ קשוחה". "לבובקסקי" היה סרט קורע מצחוק בעוד ש"ארץ קשוחה" הייתה יצירת מופת מזעזעת של אלימות - כך שציפיתי ליותר אלימות וצחוקים. אלימות יש בסרט הזה (במיוחד סצינת ה"לך תעשן מקטרת שלום!" הכואבת) אבל מעטה. ובאשר לצחוקים – מה לעזאזל מצחיק בסרט הזה? נכון, חייכתי בכמה קטעים, אבל בניגוד ל"לבובסקי" שהיה שעה וחצי של צחוק, פה התפקעתי רק פעם אחת, וזה ממש לא מה שציפיתי. ובנוסף האיכות הירודה של הצילום (זה רוג'ר דיקנס צילם? אתם בטוחים?) והעריכה גורמת לסרט להיות משעמם וויזואלית.

"פארגו" הוא הדוגמה האולטימטיבית לכמה ציפיות גבוהות יכולות להרוס לך סרט שלם. הסרט טוב מאוד לכשעצמו – אבל בינוני מאוד בתור סרט של האחים כהן. הסרט פועל בקצב איטי ביחס לסרטיהם האחרים כנראה כדי להעביר את המסר שאשכרה יש לו – "העולם מלא בשקרים וחטאים". ואחרי שראיתי את הסרט, חשבתי בדיוק את זה – שכל המבקרים שיקרו לי כשאמרו שזה סרט גדול.

אבל אחרי שנרגעתי מכעסי על הסרט הצלחתי לשים לב גם למעלות הרבות שלו ולהעריך אותו יותר. אז עם כל הבעיות שלו אני יכול לומר בגאווה שאני ממש אוהב את הסרט הזה. למה? אין לי שמץ של מושג...

ציון: 7.5 מתוך 10

יום שבת, 19 בפברואר 2011

Megadeth בישראל

אתם בטח כבר שמעתם על זה, אבל גם אני אעדכן: להקת הת'ראש הטובה בעולם מגיעה לארץ להופעה אחת בלבד ב-16 באפריל בגני התערוכה בתל אביב (יומיים אחרי המהלומה שתביא עלינו ההופעה של ג'סטין ביבר).
הם יגיעו לכאן במסגרת סיבוב הופעות אירופאי שהוא המשך לסיבוב אוסטרלי שהוא המשך לסיבוב אמריקאי שהוא המשך לסיבוב אירופאי שהוא המשך לסיבוב אמריקני-לטיני שהוא המשך לסיבוב אמריקאי ובמסגרתו הם מנגנים את האלבום הקלאסי Rust in Peace  בשלמותו.
אבל הסיבוב הנוכחי הוא מאוד מיוחד: מגהדת' יופיעו על אותה במה ביחד עם להקת סלייר בהופעות מ-13 במרץ (אוקראינה) עד 14 באפריל (הולנד), ונכון לעכשיו לא ברור אם הם גם יבואו אלינו.
בכל מקרה, אני כנראה אלך להופעה (זה לא מובטח) אבל במידה שכן אני אפרסם סיקור מלא יום אחריה.
אבל עדיין, קצת אירוני שדווקא מגהדת' הם אחת מלהקות המטאל שבאו לארץ הקודש הכי הרבה פעמים, כי בכל זאת, איך הם אמרו?Don’t Look Now to Israel It Might be your Homeland?

יום שבת, 12 בפברואר 2011

מאמר אוסקר 2011 – שבועיים לפני:


קצת לפני האוסקר, הנה התחזיות שלי לטקס הנ"ל.

הסרט הטוב ביותר: הרשת החברתית/נאום המלך, אומץ אמיתי, התחלה, ברבור שחור, פייטר, צעצוע של סיפור 3, 127 שעות, הילדים בסדר, קר עד העצם.

אני די מתלבט בין הזוכה הבטוח עד עכשיו (וגם סרט השנה שלי), "הרשת החברתית" ובין הדרמה התקופתית שכתוב לה "אוסקר" על המצח, "נאום המלך". הרשת החברתית  כמובן לא יזכה לקולות השמרנים שבאקדמיה, עקב חוסר הידיעה מה זה "לייק" (לא צריך פייסבוק כדי לדעת מה זה, אני הוכחה חיה לכך...) אבל יזכה בטוח בקולות של החבר'ה הצעירים והאלטרנטיביים. נאום המלך, שיותר מתאים לטעם האקדמיה יש סיכוי גבוה לקחת את הפרס במקומו, ולאחר זכיות בפרסי איגוד המפיקים, הבמאים והשחקנים זה כבר נהיה מדאיג. אם שני הסרטים האלה לא ייקחו, אז הזוכה יהיה "אומץ אמיתי", המערבון של האחים כהן. לכל השאר, לצערי, אין אפילו סיכוי קלוש לזכות.

הבמאי הטוב ביותר: דייוויד פינצ'ר ("הרשת החברתית"), טום הופר ("נאום המלך"), דארן ארונופסקי, ("ברבור שחור"), האחים כהן ("אומץ אמיתי"), דייוויד או. ראסל ("פייטר").

אפילו אם "נאום" יגרוף את פרס הסרט, אין לבמאי שלו סיכוי כנגד פינצ'ר. אבל לזה יש רק סיבה אחת – זה לא שהאקדמיה אוהבת פתאום את פינצ'ר או משהו, אלא שטום הופר לא ביים סרטים עד היום. אם הוא היה במאי יותר וותיק ומוערך הוא היה מועמד די מאיים. כי בכל זאת, מעטים היו הבמאים שקיבלו מועמד על סרט הבכורה שלהם ועוד יותר מעטים היו שזכו עליו (למעשה, רק סם מנדז קיבל את האוסקר על סרטו הראשון – "אמריקן ביוטי"). לפינצ'ר יש גם את יתרון ה"התעלמנו ממך עד היום" ואת יתרון ה"עשית אחלה סרט". כך שאם הוא לא ייקח את הפסלון המוזהב, המועמדים הבאים הם האחים כהן. יש סיכוי שהקולנוענים האהובים עליי ייקחו את הפרס השני שלהם בקטגורית הבימוי. אני יודע שזה נשמע די הזוי, אבל שום דבר כבר לא יכול להיות הזוי כמו אי ההעמדה של כריס נולאן. דארן ארונופסקי ודייוויד או. ראסל (באמת???) יכולים רק לחלום ונולאן צריך לחכות ל"האביר האפל עולה".

השחקן הטוב ביותר: קולין פירת' – נאום המלך, ג'סי אייזנברג – הרשת החברתית, ג'ף ברידג'ס – אומץ אמיתי, ג'יימס פרנקו – 127 שעות, חאוויר בארדם – ביותיפול. 

לעזאזל עם המלחמה בין הרשת לנאום. מצד אחד - קולין פירת' הוא שחקן שכולם אומרים שהיה צריך לזכות כבר באוסקר עקב מספר המועמדויות הרב שלו (אחת) בהם לא זכה, והוא מגלם דמות סימפטית היסטורית כמו שהאקדמיה אוהבת. מצד שני – ג'סי אייזנברג נתן את הופעת השנה מבחינתי ומבחינת עוד הרבה אחרים. ולא זו היה ביג דיל אם הוא היה לא היה עושה את "זומבילנד" בשנה שעברה או לא היה אלמוני לחלוטין לפני שנתיים, אבל הוא כן עשה, ולראות אותו בתפקיד מארק צוקרברג זה ממש מפתיע. הבעיה שלו היא שאף שחקן בתפקיד ראשי לא זכה על גילום נבל (חניבעל לקטר לא היה נבל והוא היה דמות משנית) כך שרמת ההזדהות ירדה מדמותו. אין יותר מדי אלטרנטיבות – ג'ף ברידג'ס וחאוויר בארדם זכו כבר בפרס שלהם, וג'יימס פרנקו לא יצטרך פרסים כדי שנראה אותו בטקס. אז עד כמה שאני שונא להגיד את זה:   And the Oscar goes to… Colin Firth


השחקנית הטובה ביותר: נטלי פורטמן – ברבור שחור, אנט בנינג – הילדים בסדר, מישל וויליאמס – וואלנטיין עצוב, ג'ניפר לורנס – קר עד העצם, ניקול קידמן – מחילת הארנב.

סוף סוף מנוחה מהקרב בין הרשת לנאום. אני לא חושב שיש מה להוסיף על ההופעה הטובה של הישראלית שלנו בהוליווד בסרט "ברבור שחור", חוץ מזה שאולי (אולי) היא תפסיד את הפרס לאנט בנינג בכל זאת.
ובקשר לשאר - ג'ניפר לורנס היא שחקנית מוכשרת אבל אוסקריה עוד לפניה, מישל וויליאמס מחזיקה בתואר האישה השלישית היפה על כדור הארץ (והיא גם שחקנית טובה, אבל זה פרט שולי) אבל הסרט שלה לא זכה למספיק מועמדויות אחרות, וניקול קידמן מתחילה יפה את עלייתה חזרה לצמרת הוליווד אבל לא ברמה שמגיעה לאוסקר. בקיצור – נטלי, חסר לך שלא תזכירי את המדינה שלך בנאומך.

שחקן המשנה הטוב ביותר: כריסטיאן בייל – פייטר, ג'פרי ראש – נאום המלך, ג'ון הוקס – קר עד העצם, מארק רופאלו – הילדים בסדר, ג'רמי רנר – גנב עירוני

"נאום המלך" נדחף לכל מקום, אבל פה לפחות אין התלבטות – עד כמה שאני מסמפט את ג'פרי ראש אני מסמפט יותר את כריסטיאן (וכמוני כל מבקר בארה"ב) שכרגיל פוגע בגוף שלו כדי לשחק הכי טוב שהוא יכול. אם כריסטיאן, או מה שנשאר ממנו, יפסיד, וכך גם ג'פרי, אז ג'ון הוקס האלמוני יחסית עד עכשיו יכול בהחלט להפתיע. מועמדים חסרי סיכוי: מארק רופאלו, שבדיוק כמו הילדים בסרט עליו הוא מועמד, היה בסדר, וג'רמי רנר שגנב לאנדרו גארפילד מ"הרשת החברתית" את המועמדות בלי בושה. .I Knife You

שחקנית המשנה הטובה ביותר: היילי סטיינפלד – אומץ אמיתי, מליסה ליאו – פייטר, הלנה בונהם קרטר – נאום המלך, אמי אדמס – פייטר, ג'קי וויבר – ממלכת החיות.

מליסה זכתה כמעט בכל פרס אפשרי על תפקידה כאמא הערסית ב"פייטר", אבל רק כי סטיינפלד הקטנה הייתה מושא להתעלמות או שהיא שובצה בקטגורית השחקנית הראשית. נכון שהיא נשאה את כל "אומץ" על הכתפיים שלה, אך אם היא הייתה מועמדת באותה קטגוריה עם נטלי ואנט, לא היה לה סיכוי. הדבר היחיד שיכול להיות רע בזכייה של היילי היא לשמוע אותה מזכירה את החבר שלה, לפי שמועות, ג'סטין ביבר.
אם לא היא אז מליסה, או לחילופין הלנה קרטר בתפקיד מלכת אנגלייה. איימי אדמס שברה סוף סוף את תדמית הילדה הטובה שלה כשהיא מגלמת ברמנית עם פה מלוכלך – אבל זה לא מספיק. וג'קי וויבר היא... מישהי. (ואם האקדמיה מעמידה שחקני משנה מסרטים אוסטרליים, אני רוצה לראות את לוק פורד על תפקידו ב"הבלון השחור"!)

התסריט המקורי הטוב ביותר: התחלה, נאום המלך, פייטר, הילדים בסדר, עוד שנה

אם כל הכבוד לנאום המלך (ואין כבוד), התסריט שלו הוא בהחלט לא הצד החזק: זה מלך מגמגם שעובר טיפולי קלינאות תקשורת! אני יכול לעשות סרט על ספר ספר שמונח על המדף וזה יהיה יותר מעניין.. אז מי יזכה? אמ... לא יודע... כריס נולאן? הוא נזרק ללא רחמים מקטגוריית הבמאי ומגיע לו איזה פרס ניחומים והכרה על כך שאינספשן הוא סרט נהדר. פייטר והילדים בסדר יביטו מהצד ואני בספק אם מייק לי יגיע בכלל לטקס. (אני אישית חושב שדווקא "בלו וואלנטיין" קופח בקטגוריה הזאת, אבל עדיף לסגור עניין.)


התסריט המעובד הטוב ביותר: הרשת החברתית, 127 שעות, אומץ אמיתי, צעצוע של סיפור, קר עד העצם.

בקטגוריה בה כולם שווים 10 מתוך 10 צריך למצוא תסריט ששווה 11. והתסריט הזה הוא הרמוניית המילים המהירות שכתב אהרון סורקין. הייתי רוצה שהאחים כהן או דני בויל או מייקל ארדנט יעלו לבמה, אבל צערי סורקין לוקח את כולם בכיס הקטן. מי היה מאמין שסרט על פייסבוק יכול להיות כל כך טוב?????

סרט האנימציה הטוב ביותר: צעצוע של סיפור 3, הדרקון הראשון שלי, אומן האשליות.

אני באמת חייב להסביר למה?

הסרט הזר הטוב ביותר: ביותיפול (מקסיקו)/בעולם טוב יותר (דנמרק), האישה ששרה (קנדה), שן כלב (יוון), מחוץ לחוק (אלג'יריה).

אני כנראה אוהב את האמריקאים כי לא ראיתי סרטים זרים השנה. אז אני אלך עם הזרם ואגיד... ביותיפול. יש לו גם שחקן מצוין, במאי מוערך ופרסים רבים. אבל יש לו שתי בעיות – קודם כל, הוא אמור להזכיר, לפי מה שהבנתי, את "החוש השישי". ובמה הסרט הזה זכה בדיוק? ושנית, "בעולם טוב יותר" זכה בגלובוס הזהב. אז זה באזז נגד עוד יותר באזז. דנמרק נגד מקסיקו. נשמע כמו משחק של המונדיאל.

פרסים אחרים:

סרט תיעודי: "Exit Through The Gift Shop"
צילום: "אומץ אמיתי"
עיצוב אומנותי: "נאום המלך"
עיצוב תלבושות: "נאום המלך"
עריכה: "נאום המלך"
אפקטים מיוחדים: "התחלה"
פסקול: "הרשת החברתית"
סאונד: "התחלה"
עריכת סאונד: "התחלה"
שיר מקורי: "If I Rise" (127 שעות)

מי ייקח, מי יקופח? ומי יזכה בשנה הבאה? לאחר האוסקרים אפרסם את כל הדעות שלי.

פתח דבר


היי, אני גבי (או "שנאוצר")
ואני, כמו אנשים רבים, אוהב מוזיקה וקולנוע. אלו שני נושאים מעניינים ויש מלא מקומות לדבר עליהם – באינטרנט וגם מחוץ לו – אבל אף פעם לא על שניהם.
וכך נולד הרעיון ל"CineMusic", בבלוג שלי אני אפרסם את דעותיי על קולנוע ומוזיקה ואולי סתם הגיגים על נושאים אחרים. ככל שיהיו יותר אנשים שיתעניינו בכתוב נוכל לפתח דיונים מעניינים וזו בעצם המטרה. זה המקום בו תוכלו לדסקס באופן חופשי על מטאליקה בכתבה על "ספרות זולה" או לדבר על "הרשת החברתית" בכתבה על רד הוט צ'ילי פפרס ועדיין להרגיש במקום.
אבל מה בדיוק יהיה פה?
קודם כל אני לא בטוח, בשביל זה זהו בלוג, אני די גמיש.
אבל מרכז העניין יהיו הנושאים שבכותרתו קולנוע ומוזיקה כפי שכבר ציינתי.

  • קולנוע – ביקורות, סיקורי טקסים, תחזיות וכדומה.
  • מוזיקה – ביקורות אלבומים, סיקורי הופעות וכדומה.
  • "וכאלה" – כתבות קצרות שלא קשורות לכלום.
אז אני מקווה שכל הקוראים ימצאו את הבלוג מעניין ומעשיר, ואם אתם אוהבים משהו – אל תתביישו לשתף בפייסבוק, טוויטר או אייסקיו (וואו, אני זקן). זה באמת יכול לעזור.
אז עם תקוות לעתיד, אני שמח להשיק את הבלוג שלי  CineMusic!