לכבוד השקת סיבוב ההופעות של האלבום החדש של איירון מיידן (אחרי סיבוב מקדים שנערך בקיץ האחרון), הנה ביקורת מאוחרת אך חשובה של האלבום The Final Frontier.
דבר ראשון, זה באמת קצת מדאיג לשמוע אלבום של להקה כל כך חשובה שהמילה final מופיע בשמו. איירון פאקינג מיידן נמצאת בסביבה יותר משלושים שנה, בלי אף ניסיון פריצה למיינסטרים, טכניקה שכל הלהקות האחרות שהשתמשו בה שרדו אך ירדו באיכותם. אז עכשיו, על אף הפעילות רבת השנים – נדמה שאיירון מיידן הגיעה לקצה היכולת... או שלא? אני מצהיר בזאת, The Final Frontier הוא האלבום הטוב ביותר של איירון מיידן מאז The Seventh Son of the Seventh Son!
אבל קודם, שיעור קצר בהיסטוריה: איירון מיידן, האבא של המטאל (לשם הבהרה: בלאק בסאת' הם הסבא של המטאל וג'ודאס פריסט הם הדודה המגניבה של המטאל) הוקמה באנגליה בשנות השבעים על ידי הבסיסט סטיב האריס. עם הרכב השונה לגמרי ממה שהוא היום, הם הוציאו שני אלבומים שנחשבו מהפכניים לזמנם, אבל היום נשמעים די בינוניים. אלא שאז נכנס ללהקה המלך הבלתי מעורער של זמרי המטאל, ברוס דיקנסון. איתו הוציאה הלקה אלבום שנחשב לאבן דרך בז'אנר – The Number of the Beast ומכיל להיטים על ימין ועל שמאל. גם ארבעת האלבומים של הלהקה נחשבים לקלאסיים. שני האלבומים הבאים שלהם מראים קצת ירידה באיכות (על אף שהשני בהם מכיל את השיר מפורסם ביותר שלהם: Fear of the Dark), אבל זה היה כלום לעומת מה שקרה לאחר שדיקנסון עזב את הלהקה למרבה הצער. את מקומו תפס בלייז ביילי, שהוציא עם הלהקה שני אלבומים ממש רעים (למרות שיש בהם מספר מצומצם מאוד של שירים טובים) וגרם למעריצים לאבד תקווה. התקווה חזרה כשברוס, הסולן האגדי ואדריאן סמית', הגיטריסט שפרש שנתיים לפני ברוס חזרו ללהקה. הם הוציאו מאז עוד 3 אלבומים שהדבר הטוב ביחיד בהם היה לשמוע שוב את ברוס בתפקיד הזמר. האלבומים הראשונים הכילו מלודיה עצומה אבל שמחה. באלבומים החדשים הייתה רק מלודיה. עצובה, כך שזה היה מעיק.
אז לא היו ציפיות מי יודע מה מהאלבום הראשון שלהם בחמש השנים האחרונות (באמצע הם הספיקו לבצע סיבוב הופעות מצוין שביד השדים לא הגיע לישראל). ציפיתי לאלבום שלא נשמע כמו איירון מיידן אלא כמו איזה להקת פאוור מטאל פינית (!סטריאוטיפים!). וכמה טעיתי.
האלבום נפתח עם מנגינת בס קריפית במיוחד שמובילה לאינטרו עוצמתי בן חמש דקות ומשאיר רק 3 דקות לשיר, שנקרא Satellite 15…The Final Frontier, כ(בערך) שם האלבום. להפתעתי, 3 הדקות הללו הכילו בתוכם את כל המאפיינים של איירון מיידן הישנה: שירה אופראית, ריף חזק, סולו מורכב, שיר עם נושא אפי והקלישאה המגניבה "נסגר בפזמון שהוא אותה שורה 8 פעמים רק שהשורה האחרונה מושרת יותר לאט".
השיר הבא, El Dorado הוא אחד השירים הכי מגניבים והכי אפיים של איירון מיידן מאז ומעולם, ועומד להיות להיט ההופעות של הסיבוב הקרוב. ועדכון קטן – השיר גם זכה בפרס גראמי.
שני השירים הבאים הם למעשה בלדות: Mother of Mercy מדבר על זוועות מלחמה ו-Coming Home הוא שיר על חזרה מהמלחמה. בשניהם ישנו שילוב אלוהי של מלודיה ודיסטורשן שמזכיר את תור הזהב של הלהקה.
השיר הבא, The Alchemist הוא השיר הקצר והקצבי ביותר באלבום. הוא מגניב לאללה, אבל לא יותר.
השיר Isle of Avalon הוא מלודי, כבד ואינסטרומנטאלי ברובו. ברוס קצת מאכזב עם השירה שלו, אבל אפשר לסלוח לו, כי השיר הזה יותר מגניב בזכות התיאום המושלם בין הגיטרות לקלידים, דבר ההופך אותו לשיר טוב מאוד. למזלנו, ברוס חוזר בגדול בשיר הבא, Starblind, שיר שהוא מלודי בטירוף. כל המלודיה הזאת כבר מתחילה לגרום לשעמום בשלב מסוים, אבל היא נקטעת על ידי סולו מורכב במיוחד של אדריאן (או של דייב. או של יאניק).
אבל השיר הבא, The Talisman, שקרוי על שם משחק הלוח שיש לי במגרה ממש נופל: הוא טוב, אבל האובר-מלודיה שבו הורסת כל ייחודיות שיכולה להיות לשיר וגורמת לו להישמע כמו שיר ממוצע של דרים ת'יאטר. The Man Who Will Be King מפצה על זה באופן חלקי, עם סולו ובתים מצוינים אבל פזמון גרוע במיוחד.
ואז מגיע השיר האחרון, When The Wild Wind Blows, יצירה מייגעת ומשעממת בת 12 דקות. זוהי החוליה החלשה של האלבום, ונשמעת לגמרי כמו רוק מתקדם. לא שאני לא אוהב רוק מתקדם, אבל זה לא איירון מיידן. מאכזב, אבל לא הורס את שאר האלבום.
בשורה התחתונה, זהו האלבום העוצמתי ביותר של "איירון מיידן" ששמעתי מזה זמן רב, ולמרות שהאורך הממוצע של השירים (8 דקות, ויש פה 10 שירים) קצת גורם לשעמום, זה לא מוריד מערך המגניבות שיש להם. אבל יש רק בעיה אחת – עד כמה שהשירים טובים, הם בחיים לא יצליחו להישמע באופן מוחלט כמו שירי העבר של מיידן. אבל על הניסיון של הלהקה לעשות את זה, ועל שהם היו ממש קרובים על כך, מגיע לאלבום התואר "אלבום חובה לכל מטאלהד".
אני אהבתי.
ציון: 8.5 מתוך 10
אתה מתבטא בצורה ממש עדינה ביחס לדעות שלך.... לא כמו אתה האמיתי!!!
השבמחק